[1] רוב הנתונים לוקטו מן הספרים: לוח דבר בעתו לשנת ה'תשס"ט, מאת הרב מרדכי גנוט (בכל מקום שיצויין ללוח דבר בעתו הכוונה היא לַלוח של השנה, ה'תשס"ט), וברכת החמה מאת הרב צבי כהן (מהדורת ה'תשס"ט). כפי שיצוין לכל עניין במקומו. מקורות נוספים שנסתייעתי בהם יצוינו במקומם. יש לציין, כי ההדגשות בגופם של המובאות והציטוטים אינן במקור (ולעתים רבות גם הפיסוק ופתיחת ראשי התבות). את ההרחבות שבהערות השוליים אין הכרח לקרוא עם המאמר.

[2] השמש מקיפה את כדור הארץ (כך זה נראה לעיני העומד בכדור הארץ - השיטה הגיאוצנטרית) וחוזרת למקומה המדויק בכל שנה. בהנחה שנקודת המוצא שלה היא תחילת 'תקופת ניסן', חוזרת היא למקומה בכל שנה, ב'יום תקופת ניסן'. אבל חזרתה למקום המדויק בזמן המדויק (בשבוע) שבו ניצבה בבריאת העולם - מתרחשת אחת ל-28 שנה (לפי חשבון מקורב של ¼365 יום בשנת חמה, כאמור, וזה מה שנקרא "תקופת שמואל"). קביעת זמן הברכה לתקופת ניסן דווקא היא על פי דברי התלמוד (ראש השנה יב.) שלעניין תקופות הלכה כרבי יהושע שבניסן נברא העולם.

[3] להרחבת הדברים: ברכת החמה, כאמור, מבוססת על "תקופת שמואל", דהיינו חשבון של 365 יום ושש שעות (¼ יממה) בדיוק לשנת חמה (והשנה מתחלקת לארבע תקופות, שכל אחת מהן אורכת 91 יום ועוד 7 שעות ומחצה). הנחה זו אינה מדויקת, וגם הלוח העברי עצמו אינו מסתמך על תקופת שמואל אלא על "תקופת רב אדא", חשבון שהוא "קרוב מדברים שנתבארו באצטגנינות יתר מן החשבון הראשון" (כלשון הרמב"ם בהל' קידוש החודש י ו). אורך שנת החמה לפי תקופת רב אדא הוא 365 יום, 5 שעות, 55 דקות ו-25.4385 שניות (בשפת הראשונים זה תתקצ"ז 'חלקים' מתוך 1080 בשעה, ועוד 48 'רגעים', כשהרגע הוא 1/76 של ה'חלק' - רמב"ם שם הלכה א). לפי חשבון זה מעברים 7 שנים מתוך 19 שנה שבמחזור הלבנה, ובכך משתוות 19 שנות חמה ל-19 שנים עבריות המורכבות מ-235 חודשי לבנה.

רבים התחבטו בקושיה זו. עיין בספר "ברכת החמה" לרב צבי כהן, במבוא באות א' בכלל ובעמ' פ-פו בפרט (כולל ההערות), ובמקורות שהביא שם. בשו"ת חתם סופר (ח"א סי' נו) דן בה ונשאר בצע"ג. ועיין מה שתירץ בשו"ת משאת בנימין סי' קא. שיירי כנסת הגדולה (או"ח סי' רכט) ראה בקושיה זו טעם לכך ש"אין מברכין ברכה זו" (!), וכך צידד לנהוג (והביא טעם נוסף). רבי צדוק הכהן מלובלין (ספר הזכרונות, קידוש החודש פרק ה) פקפק גם הוא בברכה זו, ולדעתו יש לברכהּ בלי שם ומלכות. והוסיף שם: "וברוך ה', בימינו בתקופת ניסן שנת תר"א ביום ז' [צ"ל: ב'] של פסח, שהוא תחילת מחזור גדול, לא הביאנו יתברך שמו לחשש ברכה לבטלה, והיה יום מעונן עד אחר חצות ואז ברכנו בלי שם ומלכות". לתירוץ הקושיה ביחס לברכת החמה, ובכלל כלפי תקופת שמואל, כתב החזון איש (או"ח סי' קלח אות ד), שלעניין ברכת החמה, המסור לציבור הרחב - תקופת שמואל היא הקובעת, מפני שהיא פשוטה וקלה לחישוב, ושווה לכל נפש. "יש לומר שמצינו כיו"ב בריבוע יתר על העיגול (סוכה ח.) ובאלכסונא תרי חומשי, זה בכלל שיעורין, וניתנה ההלכה לחשוב בקירוב, שלא ניתנו המצוות אלא לצרף הבריות ולדקדק בצוואותיו יתברך לקבלת מלכותו יתברך... וכל אלה אינם מפסידים אם הקביעות של גבולי הצמצום יהיו בקירוב, כדי שיוכלו לקיים מצוות המעשיות אף חלושי הדעת... ודע דתקופת שמואל היא מכלל התורה... וניתנו כולן מסיני להתנהג בהן במה שאנו נוהגין".

ונזכיר גם מה שנאמר ב"ספר העיבור" לר' אברהם בר חייא הנשיא (מאמר ג שער ה), בשם ר' יצחק בן ברוך אלבאליה (חי בראשית תקופת הראשונים): "שתי תקופות הן, תקופת רב אדא בר אהבה בצינעא ותקופת שמואל בפרהסיא". על פי דברים אלו כתב בשו"ת 'להורות נתן' לר' נתן גשטטנר (ח"ד סי' יג; ע"ש), שבעבר היה בית הדין מחשב וקובע את הלוח על פי תקופת רב אדא, שהיתה ידועה רק לחברי בית הדין והיתה בגדר סוד שאין לגלותו (עיין כתובות קיא.), ותקופת שמואל היתה נגלית לכל, ועל כן הלוח ממשיך להתנהל לפי תקופת רב אדא, וברכת החמה ממשיכה להיקבע לפי תקופת שמואל. ואין בכך כל מכשול לעניין ברכת החמה - שבעיקרון ראוי לברך בכל יום על החמה ועל מעשה בראשית, אלא שתיקנוה להיאמר בזמן מסוים, והזמן המסוים הוא הזמן שבו חלה התקופה לפי שמואל. עוד הביא שם בשו"ת להורות נתן דברים משו"ת התשב"ץ (ח"א סימן קח), כי שמואל - שהיה בקי בתכונה ובחכמת העיבור - רצה להקל על בני אדם שלא היו בקיאים בחשבון, שלא יסתבכו עם דקדוקי החלקים והרגעים שבתקופת רב אדא.

[4] כנראה גירסתם בתלמוד היתה שונה. ספר "ברכת החמה" לרב צבי כהן, עמ' קז בהערה.

[5] עיין לוח דבר בעתו עמ' 793-768; ברכת החמה לרב צבי כהן עמ' שי-שיא; הלוח העברי ומסלולי השמש והירח לר' שלום וילק עמ' 33.

[6] נקרא גם "מחזור גדול" סתם. אורכו, כאמור, 28 שנים. נקרא "גדול" ביחס למחזור הלבנה של 19 שנה (שלפיו מסודרות השנים המעוברות, ונקרא 'מחזור קטן'). ועוד, שהחמה נקראת "המאור הגדול" (בראשית א טז). פירוש נוסף: יש שמגדירים ארבע שנות חמה כ"מחזור קטן של חמה", שבו מגיע היתרון של יממה ורבע מכל שנה לכדי חמישה ימים בדיוק. "מחזור גדול של חמה" כולל שבעה מחזורים קטנים, ובסף הכל 28 שנה.

[7] הלוח היוליאני הוא הלוח הלועזי הישן, שמיוסד על ההנחה ששנת חמה (הקפה אחת) = 365 יום ושש שעות בדיוק (בדיוק כמיידתה של שנת החמה לפי "תקופת שמואל"). בלוח זה בכל שנה 365 יום; אחת לארבע שנים מוסיפים יום והשנה בת 366 יום, ונקראת "שנה כבושה". הנחת היסוד של הלוח אינה מדויקת, שכן אורך שנת החמה קצר יותר. חוסר הדיוק גרם במהלך השנים לשיבוש בלוח הלועזי ביחס למהלך השמש, ובשנת ה'שמ"ג (1582 למניינם) החליט האפיפיור גריגוריוס ה-13 להכניס תיקונים בלוח. מלבד תיקון חד-פעמי של הפיגור המצטבר, נקבע כי אף שבשנים שמספרן מתחלק ב-4 ללא שארית מוסיפים יום אחד, בשנים שמספרן מתחלק ב-100 ללא שארית לא יתוסף יום מעתה, אלא אם כן הוא מתחלק ל-400 ללא שארית. נמצא שלפי הלוח המתוקן ב-400 שנה יש 97 שנים "כבושות" בנות 366 יום (ולא 100 כבלוח היוליאני). הלוח המתוקן נקרא "הלוח הגריגוריאני", והוא הנוהג היום בעולם. יש לציין כי התיקון הנ"ל לא התקבל מיד בכל העולם, ובמהלך השנים קיבלו אותו עוד ועוד מדינות (לפני 100 שנה היה נוהג עדיין הלוח היוליאני ברוסיה). התאריך הקבוע לברכת החמה הוא לפי הלוח היוליאני, כיוון שברכת החמה מושתתת על תופת שמואל, שלפיה אורך שנת החמה ¼365 יום, כמו בלוח היוליאני. התאריך הקבוע לברכת החמה הוא 26 ב-March בלוח היוליאני. כיוון שההפרש בין הלוח היוליאני ללוח הגריגוריאני כיום הוא 13 יום, ברכת החמה היא - לפי הלוח הגריגוריאני הנוהג כיום בעולם - ב-8 ב-April (מ-2100 למניינם זה יהיה ב-9 ב-April, ומ-2200 ב-10 בו).

[8] אין הכוונה ללקט כאן את כל העדויות אלא רק מקצתן, עם דגש על ייחודיות שמאפיינת אותן. בלוח דבר בעתו ובספר ברכת החמה לרב צבי כהן הוקדשה יריעה משמעותית הן לציטוטים של עדויות שלוקטו מספרים שונים ומכתבי עת, והן להפניות גרידא למקורות נוספים מספרות השו"ת ועוד. רוב העדויות המובאות להלן לקוחות מן הספרים הללו וכן רוב ההפניות למקורות הם מן הספרים הנ"ל. עקב הטורח שבדבר לא נציין בפנים אלא את המקור שממנו הובאו העדויות. רק כאן נציין כי בספרים הנ"ל רוכזו המקורות והעדויות בעמודים הללו: לוח דבר בעתו - עמ' 780-778, 840-824, ספר ברכת החמה - בעמ' קטו-קיט, שיז-שמג.

[9] בפירושו על "יוצר לפרשת החודש" - כך מובא בספר ברכת החמה להרב צבי כהן (עמ' שיז).

[10] מחזור רנ"ו של לבנה: רנ"ה X י"ט שנים = ד'תתמ"ה (הערת הרב צבי כהן).

[11] = לפרט קטן, כלומר השנה ללא ציון ה' האלפים.

[12] 'חסדי ה' לר' יוסף יעב"ץ, בהקדמה מבן המחבר, ר' יצחק; מובא בספר ברכת החמה לרב צבי כהן עמ' שיח. הזכיר זאת גם החיד"א בשם הגדולים (מערכת גדולים י מה), כפי שהוזכר בלוח דבר בעתו עמ' 795 ו-826 (עיין גם הערותיהם של הרב צבי כהן והרב מרדכי גנוט בספריהם הנזכרים). נמצא ששלוש הברכות שבירך מהר"י מינץ קודם לכן היו בימי רביעי, י"ב בניסן ה'רל"ז, ב' בניסן ה'ר"ט, וביום כ"ג בניסן ה'קפ"א הנ"ל.

[13] הוא תחילת 'מחזור גדול' קצ"ג, דהיינו 192 X 28 = 5376, וזוהי ברכת החמה של יום רביעי, כ"ט באדר-ב ה'שע"ז (לפני 392 שנה). ההערות המובאות בסוגריים מרובעים אינן במקור, והן על פי לוח דבר בעתו ועל פי ספרו של הרב צבי כהן.

[14] על כך העיד ר' מנדל קראטשין, בשאלתו לר' יצחק פוזנא (שו"ת באר יצחק לר' יצחק בן אברהם פוזנא סימן ד. הזכירו הרב צבי כהן בספרו בעמ' קטו): "וכן ראיתי הלכה למעשה בימי חורפי בק"ק קראקא בשנת ת"ה לפ"ק לפני הגאונים מוריי מוהר"ר ליפמאן סג"ל בעל תוספות יום טוב ומהר"ש יושיע זצלה"ה [בעל מגיני שלמה]". על ברכת החמה של שנת ה'תל"ג (לפני 336 שנה): "היום יום ד' י"ט ניסן תג"ל לפ"ק... היו מברכים את החמה. והורה הגאון אב"ד ומ"צ מוה"ר גרשון אילף זצ"ל להכריז בבית הכנסת להודיע לציבור שיאספו יחד תיכף אחר יציאה מבית הכנסת לברך את החמה" (מובא בספר ברכת החמה לרב צבי כהן עמ' שכ). ועל המעמד שהיה ביום כ"ז באדר-ב שנת ה'תס"א (לפני 308 שנה) כתוב: " הרב דבר משה ז"ל... וגם העד העיד בנו על מר-אביו הרב כ' רבי שלמה ז"ל שעשה מעשה במחזור הקודם לו שהיה בשנת ה'תס"א ובירך עם כל חכמי הישיבה" ('אמר שמואל' לר' שמואל אבן-חביב, סי' א; בשם שו"ת 'דבר משה' לר' חיים משה אמרילו סימן יח <ציטוט נוסף משם מובא להלן>. מוזכר בספרו של הרב צבי כהן עמ' קטו).

[15] תיקנתי על פי קביעות השנה (כ"ו חל ביום רביעי), ועל פי רשימת התאריכים המובאת בלוח דבר בעתו ובספרו של הרב צבי כהן. עדויות נוספות על אותו מעמד מושלג הביא הרב צבי כהן שם והובאו גם בלוח דבר בעתו עמ' 829, 830 ו-826 (ומקורן מ'בית ועד לחכמים' ר"ח אייר ה'תרפ"ה וקובץ 'פעמי יעקב' גליון יב).

[16] במעמד הבא, בשנת ה'תקע"ג (לפני 196 שנה), בירך שוב החתם סופר (שו"ת שם): "ברוך ה' כי הגיענו ליום ד' ז' ניסן וברכנו ברכה זו באסיפת עם ה' פה פרשבורג תקע"ג לפ"ק. קודם הברכה אמרנו 'הללו את ה' מן השמים', ואחר ברכת 'עושה מעשה בראשית' אמרנו פיוט 'אל אדון על כל המעשים' עד 'וחיות הקודש', ואח"כ מזמור 'השמים מספרים כבוד אל', ואח"כ 'עלינו לשבח' וקדיש". ורבי חיים פלאג'י כתב ('רוח חיים' אורח חיים רכט ס"ק ד): "ברכה זאת יש לברך בשם ומלכות... וכן עשינו מעשה בשנת ה'תקע"ג... וכן נעשֶׂה מעשה השתא הכא בשנת ה'תר"א ביום טוב שני של חג הפסח" (מוזכר ב'כף החיים' סי' רכט ס"ק ז ובספרו של הרב צבי כהן עמ' קיז ועמ' שכח). על ברכת החמה של ט"ז בניסן ה'תר"א (לפני 168 שנה), וכן על זו שלאחריה (לפני 140 שנה), מסופר ב'שער המפקד' - מנהגי ירושלים (או"ח הל' ברכות ח-ט): "המנהג בירושלים ת"ו לברך בשם ומלכות, ואשתקד בשנת ה'תר"א זכינו לברך בשם ומלכות, ה' יזכנו למחזורים רבים". 28 שנה אחר כך: "יום תמול כ"ו לניסן שנת תרכ"ט, זכינו תלי"ת לברך ברכת החמה... והוספנו עוד אחר הברכה 'אל אדון על כל המעשים'" (מובא בלוח דבר בעתו עמ' 827, ובספרו של הרב צבי כהן עמ' שלא).

[17] עוד נאמר בקונטרס (עמ' 13-14): "בירושלים וברוב הקהילות נהגו לברך ברכה נדירה זו בחגיגיות רבה וברוב עם. ונוהגים להכריז בבתי כנסיות ביום קודם: להשכים למחרת היום בהשכמה לתפילת ותיקין. ורבני ירושלים הנהיגו בשנות תרנ"ז-תרפ"ה שהשמשים העירו את הישנים כמו ביום ראשון דסליחות. ואחר תפילת ותיקין התקבץ כל הקהל בפנים העיר העתיקה במקומות הגבוהים שמהם משקיפים על מקום המקדש ורואים עליית החמה במזרח הר-הזיתים. ושם ברכו". נוסח ההכרזה נכתב גם הוא בקונטרס הנ"ל (עמוד 15): "בהתאם למנהג ישראל ועל דעת רבותינו גאוני עיר קדשנו ירושלים תו"ב, אנו מכריזים על קיום מצוות ברכת החמה, מחר בבוקר יום רביעי כ"ג בניסן, עם שעת הנץ החמה, הקהל יתאסף לברכה במקומות המיועדים. ויהי רצון שנזכה לברך ברכת החמה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה בבניין בית הבחירה במהרה בימינו אמן".